סבלתי מחרדות מגיל 9 , את החרדה הראשונה שזכורה לי חוויתי עקב חשיפה לקהל גדול של אנשים בקניון באיזור הקריות. היות ואני במקור מיישוב קטן בצפון לא היתה לי חשיפה לכמות אנשים כזו לפני אותו מקרה.
לאחר אותו מקרה התחיל רצף של אירועי חרדה שפקדו אותי מפעם לפעם, ההתקף היה מלווה בדפיקות לב חזקות , רעידות בכל הגוף , זיעה קרה, בחילות, הקאות , וחוסר שקט מוחלט . הפחד שזה לא יעבור וזה המצב הקבוע מעתה ואלייך הכניסו אותי ללופ אינסופי של מחשבות וחוסר אונים שאותו קשה לי לתרגם למילים.
לאחר כ 10 שנים החרדות נעלמו כלא היו , התגייסתי לצבא ומשם לטיול למזרח ולימודי רפואה סינית, בשנה האחרונה ללימודי הבסיס ברפואה סינית עברתי טיפול דיקור כחלק ממערך הלימודים ע״י תלמידה לכיתה . הטיפול היה אינטנסיבי וכלל נקודות שכנראה הוציאו משהו שהיה חבוי בגופי אותה חרדה חזרה לפני השטח וחוויתי התקף חרדה נוסף לאחר עשור ללא התקפי חרדה כמעט בכלל. אותו התקף הוביל לרצף של התקפים יומיים שהפכו להיות חרדה קבועה לעיתים תיפקודית ולעיתים משתקת לחלוטין את יכולת התפקוד הכללי שלי .
לאחר שבוע אינטנסיבי חוויתי דיכאון מאוד קשה לנוכח המצב , הגעתי למצב שאני מאבד אחיזה במציאות וביופי של החיים.
יום למחרת כבר הייתי על כדור מעקב ספיגה של סרטונין שנקרא ציפרמיל. במקביל לקחתי כדור נוסף לאיזון נקודתי עד שהציפרמיל יתחיל להשפיע. חייב לציין שהקלות בה רשמו לי מרשם לכדור שהיום בספק אם בכלל הייתי צריך היתה מעוררת דאגה.
לאחר כחודש ימים התאזנתי והמשכתי את חיי כרגיל , או לפחות ככה חשבתי . אומנם התקפי החרדה כמעט ונעלמו אבל סבלתי מתופעות לוואי לא פשוטות מהכדור, מזרמים בכל הגוף , לנוקשות שרירים במיוחד בעורף, עייפות כרונית ,חוסר חשק מיני כמעט מוחלט והתקפי חרדה קשים מאוד מידי מס׳ חודשים.
למדתי להסתגל למצב ולחיות לצד הפרעת החרדה במחשבה שאלו הם חיי וזה המצב איתו אני אמור להתמודד מעתה. בגיל 29 התחלתי לצום לסרוגין כדי להיות ערני יותר , הרגשתי שאחרי אוכל אני נעשה עוד יותר עייף , הייתי נרדם בשיעורים שלא עניינו אותי , והתחושה הכללית שלי היתה מאוד לא חיונית .
עם הצום חזרה העירנות והויטליות לחיים והצלחתי לשבור את המוסכמה שאוכל צריך לאכול 3 פעמים ביום בוקר צהריים וערב.
עם השנים שלי בתחום הטיפולי הבנתי שאני אמפטי מאוד , לעיתים עד רמה של הזדהות . למדתי הרבה על חרדה בראי הרפואה הסינית והבנתי שהחרדה היא רק סימפטום של משהו עמוק יותר ביכולות הרגישיות שלי . רגישות יתר יכולה להיות מעלה גבוהה כמטפל אך היא מגיעה עם מחיר . היכולת להרגיש את הסביבה והמצב האנרגטי שבה היא נמצאת לעיתים הובילה אותי לחוסר איזון רגשי ופיזי.
עם ההתפתחות שלי כמטפל ולאחר לימודי תזונה סינית התחלתי להתעמק בתזונה טבעית סינית ומערבית , החומר שאב אותי , ריתק אותי , קראתי מספר לא מבוטל של ספרים בנושא והתחלתי להטמיע את החומר בתזונה שלי ושל המטופלים שלי שרצו לעשות שינוי.
בשלב מסויים הגעתי לחומר על פרוביוטיקה ומיקרוביום ( החיידקים הטובים של המעי) .
והתחלתי לקרוא ספרים על תזונה מערבית , תרופות , אורח החיים וההשפעה של כל אלו על הפלורה הטבעית של המעי.
באחד הספרים מצאתי את הקשר של הפרעות כגון חרדה ודכאון ל מיקרוביום . משהו שנשמע לי מופרך לחלוטין בהתחלה (כמעט כמו לימודי הרפואה הסינית בשנים הראשונות) .
הבנתי מהנכתב שיש קשר ישיר בין פעילות המוח שלנו והרגשות שלנו למצב המעי שלנו והחיידקים ששוכנים בו. ככל שהתעמקתי בנושא חזרתי אחורה בזמן לתקופות בהן החרדה שגשגה בגופי ומצאתי את הקשר בין אורח החיים שלי באותה תקופה (התזונה, השינה , והשימוש הלא מבוקר באלכוהול) אל אותן תקופות מחרידות.
ואז החלטתי לעשות שינוי נוסף בצורת ההתייחסות שלי לאכול ולשימוש באוכל כאמצעי ריפוי אמיתי . התחלתי בשנתיים של שיקום הדרגתי של הפלורה הטבעית של המעיים שלי , הורדתי מאכלים מזיקים הגורמים לשגשוג פלורה לא טובה והוספתי מאכלים ותוספי תזונה שמעשירים את הפלורה הטובה של המעיים.
לאחר שנתיים של שינוי תזונתי מקיף, הסדרה מוחלטת של שעות השינה , פעילות גופנית שתמיד היתה חלק מאורח החיים שלי, צום לסירוגין, ותמיכה בדיקור ואונטסו החלטתי שזה הזמן להוריד את הכדור .
במהלך השנים ניסיתי להוריד את הכדור מס פעמים ללא הצלחה.
לאחר יומיים התחיל סינדרום גמילה נוראי עם סימפטומים מהקשים שחוויתי בחיי :מכאבים בכל הגוף, זרמים, גלי חום, התקפי חרדה ודיכאון לסירוגין , בחילות, ועוד
הסינדרום גמילה נמשך כמעט חודשיים, כשבכל יום הרגשתי קצת יותר טוב מהיום הקודם, משהו שנתן לי כוח להמשיך להלחם.
הורדתי את הכדור לחלוטין מהבנה ברורה שהכדור לא פתר שום בעיה , הוא מיסך את הסימפטומים בחלקן ונתן לי אופציה להמשיך לנהל אורח חיים לא בריא .
האמונה בעצמי ובכוחות שלי , וההבנה שהכל זמני בחיים נתנו לי כוח כשהמצב היה קשה .
היום ככשואלים אותי אם חרדה או דיכאון הן מחלות כרוניות אני יודע להגיד בודאות מוחלטת שלא !!! זה מצב הפיך לחלוטין אותו ניתן לרפא עם הרבה סבלנות והקשבה לגוף בליווי מתאים ותמיכה מהסביבה הקרובה.
תודה לכל הקוראים .
עידו
שלום לכולם, אני כאן כדי לחלוק עדות קטנה. שמי נעמי שמואל, אני בת 40, התחתנתי בגיל 31, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר ועושר. אחרי שנה של נישואים בעלי הפך להיות כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא עמוס מהבית לאישה אחרת, אני כל כך אוהבת אותו שאני לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שלי הבעל חוזר אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה מבקש עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה אנה ג'והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על אדם בשם ד"ר אפטה, אמרה לי שהוא איש גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור…